התאחדות הצופים והצופות בישראל

 

תעודת זהות

 

התאחדות הצופים והצופות בישראל מהווה את הגוף המאחד של כל ארגוני הצופים הפועלים בישראל.

 

במסגרת התאחדות פועלים כ - 70,000 חברים לפי הפירוט שלהלן:

 

הצופים העבריים

הצופים הערביים (מוסלמים)

הצופים הקתוליים

הצופים האורתודוקסים

הצופים הדרוזים

צופי בתי הספר הערביים

מונים כ- 45,000 חברים

מונים כ- 2,000 חברים

מונים כ- 3,000 חברים

מונים כ- 2,000 חברים

מונים כ- 5,000 חברים

מונים כ- 15,000 חברים

 

 

 

ההתאחדות הנה מסגרת בלתי מפלגתית (היחידה בקרב תנועות הנוער שאינה מזדהה עם גורם פוליטי כלשהו) לכן אינה נתמכת ע"י מפלגה כלשהי.

 

מטרות ההתאחדות - לחזק החינוך לערכים חברתיים, לדו-קיום ולסובלנות בין ערבים, יהודים ודרוזים, לנאמנות למדינה ולטיפוח רגש של צדק, עזרה הדדית ויחסי אמת וכבוד בין איש לרעהו עם כוונה להגשמה עצמית.                                  

 

ההתאחדות מחייבת את מדריכיה לטפח בנוער המסור להדרכתם את הנאמנות לערכים דמוקרטים שהם יסוד היסודות של מדינת ישראל.

 

תנועת הצופים הנה תנועת הנוער היחידה אשר פעילותה מוגנת ע"י חוק מדינה - "פקודת הצופים" {נוסח חדש} תשל"ח 1978.

 

ההתאחדות פועלת בחסות משרד החינוך, תרבות וספורט. נשיא הכבוד של ההתאחדות היינו כבוד נשיא המדינה והנשיא בפועל היינו, בתוקף תפקידו, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות.

 

ההתאחדות שוקדת על קשרים בינלאומיים הדוקים עם ארגוני הצופים ברחבי תבל (משתייכת לתנועת הצופים העולמית), ומקיימת חילופי משלחות נוער. כמו-כן ההתאחדות משתתפת באירועים צופיים בינלאומיים.

 

בנוסף לפעילות השגרתית בשבטים, מתקיימת, ביוזמת ההתאחדות, פעילות עניפה במסגרת של מפגשים משותפים בהם לוקחים חלק צופים עבריים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. המטרה - יצירת היכרות הדדית, הבנה וקשרי ידידות בין בני נוער המשתייכים לארגונים השונים.

 

מבנה ההתאחדות

 

להתאחדות המוסדות הבאים:

 

        ·           מועצה

        ·            ועד הפועל

        ·           פורום רכזים

        ·            מזכירות

 

מועצת ההתאחדות

 

מהווה את הגוף העליון של ההתאחדות.

 

הרכבה: מונה 66 חברים המייצגים באופן יחסי את מספר החברים בהסתדרויות השונות   המרכיבות את ההתאחדות.

 

# לטפל בשאלות יסוד של ההתאחדות.

 

# לאשר את חוקת ההתאחדות ולהחליט על שינויים בה.

 

# לאשר חוקים מיוחדים להסתדרויות השונות החברות בהתאחדות.

 

# לקבל דין וחשבון על פעילותיה והתפתחותה של ההתאחדות ולדון בהם.

 

# להקפיד על שמירת עקרונות ההתאחדות, כמפורט בחוקה.

 

# לקבל דין וחשבו מההסתדרויות החברות בהתאחדות על הנהלתן ופעילותיהן ולדון בהם.

 

# לאשר את תקציב ההתאחדות המוגש ע"י הועד הפועל ולהמליץ בפני משרד החינוך              והתרבות על מתן תמיכה כספים.

 

# לדון ולהחליט על קבלת חברים חדשים להתאחדות.

 

# לבחור את ממלאי התפקידים המרכזיים: ראש צופים, סגניו, נציב כללי.

 

# למנות חברים לועד הפועל בכפוף לחוקת ההתאחדות.

 

המועצה תתכנס לפחות אחת לשנה.

 

הועד הפועל

 

מהווה את הגוף המנהל של ההתאחדות.

 

הרכב: מספר חברים נושאי התפקידים הבאים -

 

# ראש צופי ההתאחדות.

# הנציב הכללי ויו"ר ההתאחדות.

# מרכז ההתאחדות.

# הנציבים לעניינים בינלאומיים (נציב ונציבה).

 

כמו-כן נציגי הארגונים השונים המרכיבים את ההתאחדות.

 

בנוסף - בעלי תפקידים, נוספים, בהתאם לצרכים.

 

הנציב הכללי ישמש כיו"ר.

 

הועד הפועל יתכנס אחת לחודשיים בממוצע.

 

תפקידי הועד הפועל:

 

# לבצע את החלטות המועצה.

# לכוון את הקשרים בין ההסתדרויות השונות החברות בהתאחדות ולבצע כל פעילות
           הקשורה בכך.

# ליזום מפעלים ארציים, לארגנם, לנהלם ולפקח עליהם.

# לכוון את קשרי החוץ ולהחליט על אופן ניהולם וביצועם.


# לקבוע את התקציב השנתי ולהיות אחראי לביצוע התקציב וכן לאשר את הדין וחשבון
      השנתי.


# למנות בעלי תפקידים (מרכז להתאחדות, נציבים בינ"ל, גזבר להתאחדות וכן בעלי
                 תפקידים אחרים לפי הצורך).

 

פורום הרכזים:

 

הרכב: # מרכז התאחדות או ממלא מקומו.

 

            # מרכזי הארגונים השונים המרכיבים את ההתאחדות.

 

            # רכזת מנהלה.

 

תפקיד הפורום: לקיים תיאום שוטף של העבודה המשותפת.

 

מזכירות

 

הרכב: בעלי התפקידים בהתאחדות בהתאם לנושאים ובהתאם לצורך.

 

תפקיד המזכירות - הפעלה שוטפת של הפעילות.

 

 

 

צופים יהודים בעולם

סיכום קצר

 

בארצות הברית פועלים זה שנים רבות שבטי צופים יהודיים. לא כארגון עצמאי, אלא במסגרת הצופים של ארה"ב.

קיימת אמנם הועדה לצופיות יהודית. עם זאת היא שומרת על הצביון המיוחד של השבטים היהודיים ולא מארגנת תוכניות עצמאיות.

יש לציין שרבים מבני הנוער היהודי הם חברים ב - "BOY SCOUTS OF AMERICA" כיחידים.

רבים מחברי הועדה לצופיות יהודית של ארה"ב הם ידידים טובים של הצופיות הישראליות, ומתקיים דו-שיח מתמיד בינם לבין "הועדה לקשרים עם צופי ארה"ב של הסתדרות הצופים העבריים". מצב דומה שורר בקנדה.

בדרום אמריקה יש צופים יהודיים: בארגנטינה, ברזיל ומקסיקו, אבל היום הקשר אתם הוא מועט ומקרי.

באירופה מתחלקת התמונה לשניים: לפני מלחמת העולם השניה התקיימו שבטים יהודיים ברוב ארצות היבשת. עם הכיבוש ע"י הנאצים, החל מ - 1939, נעלמו רובם או ירדו למחתרת.

עד שנות 39-40, נראתה הרשימה כך: צרפת, בלגיה, הולנד, איטליה, שוויץ, ספרד, מרוקו (צפון אפריקה) וכמובן אנגליה ואירלנד. (הרשימה מתוך הספר "היה נכון").

לאחר המלחמה קמו רובם מחדש, כמו למשל בהולנד, שכותב שורות אלה היה ממקימיה, אבל תנועה זו דעכה עד מהרה והיום למיטב ידיעתי אין צופים יהודיים בארץ זו.

כמו-כן התפרקו הצופים היהודיים בשוויץ. היום פעולים ארגונים של צופים יהודיים בעיקר באנגליה ובאירלנד, במסגרת ה - SCOUTS של הממלכה המאוחדת, כשבטים יהודיים.

 

מאחדת אותם ועדה מייעצת הנקראת: ADVISORY COUNCIL OF JEWISH SCOUTS AND GUIDES עד היום הקשרים עם ועדה זו הם מאוד ידידותיים, אבל לא די חזקים לדיאלוג מתמשך, למרות הניסיונות מצדנו.

 

בצרפת התמונה שונה במקצת.

 

שם קיימת תנועה ושמה ECLAIREUSES ET ECLAIREURS ISRAELITES DE FRANCE  המהווה ארגון נפרד במסגרת הפדרציה של צופי צרפת ה - SCOUTIMS FRANCAIS.

 

היה לי העונג והכבוד להשתתף בכינוס השנתי (המסורתי) שלהם ב - 1985 וראיתי תנועה חזקה, שבטים על עיקרון של בנים ובנות בפעילות משותפת, על בסיס דתי, בעל מכנה משותף מינימלי, כך שכל הזרמים הדתיים יכולים למצוא את מקומם בתוך התנועה הזאת.

 

סה"כ מספרם כ - 3,500 בכ - 30 ערים.

 

ידוע לי על שבטים יהודיים בבלגיה, ספרד ומרוקו (בחסות המלך).

 

בשנות ה - 80 נעשה ניסיון להקים פדרציה רופפת של כל הארגונים הצופיים היהודיים בעולם, אבל ניסיון זה נכשל מחוסר התלהבות מספקת.

 

גם הארגון העולמי ה - WOSM אינו מרשה וכמובן אינו מעודד התארגנות עולמית של צופים על בסיס משותף כגון דת.

 

זו הסיבה שעד היום אין צופים קתולים עולמיים, שהם מיליונים רבים, על אחת כמה וכמה לא צופיות יהודית עולמית, שהם מעטים יחסית.

 

בכל זאת, (לפי דעתי) תצטרך הסתדרות הצופים העבריים לתת את דעתה לעניין הפדרציה

הרופפת, (לא רשמית של הצופים היהודיים בעולם), אם אך ורק מן הטעם של יצירת

רב-שיח של הנוער הצופי היהודי בעולם.

 

לקט עובדות על הצופיות העולמית

 

מקור, עקרונות ומטרות

 

הצופיות החלה באנגליה ב - 1907 והתבססה על רעיונותיו של הלורד רוברט באדן פאול וספרו "SCOUTING FOR BOYS". לרעיונותיו היו תומכים נלהבים רבים בקרב הנוער באנגליה והתפשטו חיש מהר בכל העולם.

 

בעוד שמטרות הצופיות, ההבטחה והחוקה הם אוניברסליים וללא מימד של זמן, תכניות ההדרכה הגמישות מותאמות לצורכי הנוער ולחברה בה הם חיים.

 

הצופיות היא תנועה חינוכית לאנשים צעירים, אשר מטרתה לתרום להתפתחותם האישית והחברתית.

התנועה הנה וולונטרית, א-פוליטית ופתוחה לכל.

 

הארגון העולמי של תנועת הצופים

 

שם הארגון: "הארגון העולמי של תנועת הצופים", במסגרתו פועלים: הועידה העולמית, הועידה המתמדת, המשרד הראשי ומרכיבים נוספים של הצופיות הבין לאומית (WOSM). במקביל הוקם ב - 1910 הארגון העולמי של הצופות G.G.G.S. ע"י באדן פאול, כשב - 1912 מונתה רעייתו הצעירה אולב כראש הארגון.

 

התפתחות התנועה

 

היום יש בעולם למעלה מ - 16 מיליון צופים.

יותר מ - 200 מיליון אנשים הם "צופים בפנסיה" ובהם אנשים מן השורה הראשונה בכל תחומי החיים. עובדות אלה מרשימות ביותר, אם לוקחים בחשבון שהצופיות החלה במחנה ניסיוני של 20 צופים צעירים ב - 1907. מחנה זה התקיים ב - 9 ימים ראשונים של חודש אוגוסט ב - 1907 בבראונסי - איילנד, דורסט - אנגליה.

 

למחנה הייתה הצלחה גדולה והדבר הוכיח לבאדן פאול שצורת ההדרכה הייתה נכונה והתקבלה בהתלהבות ע"י האנשים הצעירים ועבדה היטב.

 

הג'מבורי הראשון התקיים ב - 1920 בלונדון והוכיח, שאנשים צעירים של מדינות רבות מסוגלים להתכנס יחד ולהיווכח שהם בעלי רעיונות ואינטרסים משותפים.

 

מה שהחל כמחנה קטן באי בראונסי באנגליה הנו היום תנועה גדולה בעלת מספר רב של חברים כמעט בכל מדינה בעולם.

 

מחשבה ורעיון להקניית מיומנויות לנוער צעיר, הנה היום תכנית חינוכית בעלת ערכים אוניברסלים, המיושמת בארצות מפותחות ומתפתחות כאחד.

 

מתוך דפי מידע צופיים

THE SCOUT ASSOCIATION-LONDON

 

 

 

"צבר" - תנועת הצופים בצפון-אמריקה

 

רקע

 

"בעיית הישראלים השוהים בחו"ל", או כפי שמקובל לכנות אותה בעיית "הירידה" מתמקדת בהגירת ישראלים לארצות שונות, אשר אין ספק כי צפון אמריקה הנה המוקד המרכזי להגירה זו - מספרים רשמיים מצביעים על כ - 450,000 ישראלים השוהים בצפון אמריקה (משרד החוץ - דו"ח פנימי - 1990). אוכלוסייה זו גדולה מאוכלוסיית העיר ת"א-יפו.

 

רבות נכתב ונאמר על תופעת הירידה, אולם המונחים שהשתרשו לתיאור התופעה התייחסו תמיד לדור ראשון של הגירה - דהיינו לדור ההורים, מקבלי ההחלטה.

רבים הם מניעי ה"ירידה", ולאורך השנים השתנה דרמטית פרופיל ה"יורד" האופייני. היורד של השנים האחרונות הוא נציג של כל שדרות החברה הישראלית, הוא רציונלי יותר ורגשי פחות, הוא מפוכח ומודע להשלכות של הצעד הזה, אך הוא לא צופה בדרך כלל את עתידו הרחוק ועתיד ילדיו. לפיכך - כאשר עוסקים בבעיה מורכבת זו, אחת ההבחנות המרכזיות שיש לעשות הנה ההבחנה בין דור ראשון להגירה (דור ההורים) לדור השני (דור הבנים).

 

מאז הכרזתו של רה"מ המנוח יצחק רבין ז"ל, באמצע שנות השבעים, על היורדים כ"נפולת של נמושות" (הגדרה שהתייחסה כמובן לדור ההורים), שינתה החברה הישראלית, כמו גם הממסד הישראלי והיהודי, את יחסם לתופעה. מיחס של שלילה, בוז, וניכור - הפך היחס בהדרגה לכזה השואף לנסות ולהתחקות אחר שורשי התופעה, להבינה (גם אם לא בהכרח לקבלה) ובעיקר - לנהל דיאלוג עם נתח נכבד וכבד של החברה הישראלית, שבחר בחירה אחרת. בחירה שאמנם אינה ציונית בעיקרה, אך בחברה פתוחה, מודרנית ודמוקרטית, חברה שערכיה וצביונה משתנים בקצב מהיר - הפכה להיות חלק יותר ויותר לגיטימית.

 

תנועת הצופים הייתה חלוצה, ועוד בתקופת ה"נפולת", לקחה על עצמה את המשימה הלא פופולרית של בניית גשר ודיאלוג עם אותם מאות אלפים בכלל, ובני הדור השני, אלה שבחירת ההורים העמידה אותם בסיטואציה הקשה של זהות כפולה, בפרט.

 

תפיסת העולם של "צבר" היא ציונית.

הנחת המוצא היא שכל יהודי מקומו בישראל, ועל אחת וכמה כל ישראלי. יחד עם זאת בעולם המודרני, שבו חופש הפרט וחופש הבחירה עם ערכי יסוד ההולכים ומתחזקים, נראה שאין עוד מקום לעשות נפשות לרעיון הציוני באמצעות שתי הגישות הציוניות שרווחו בתחילת המאה: לא עוד אידיאולוגיות גדולות, סוחפות, המונעות מתוך תחושת קולקטיב לאומית עזה, המשפיעה על הפעולות ועל קבלת ההחלטות של הפרט מחד, ולפחות בצפון אמריקה, לא עוד ציוניות קטסטרופלית, הנבנית מתחושת אסון ואיום קיומי הממשמש ובא, מאידך.

וכל זאת, כשברקע נמצאת חברה ישראלית בבנייה, במאבק על דמותה וצביונה, עם שסעים עמוקים ומחלוקות בתוכה, ובעיות - לעיתים קשות ביותר ברמת הפרט, הרי שברור לגמרי שהתשובות הציוניות הן מורכבות יותר, עמוקות יותר, ודורשות התייחסות חינוכית משמעותית.

את האתגר הגדול הזה מנסה תנועת "הצופים" לממש מזה עשרים שנה. המנדט, אם כן, וסדר היום של "צבר" עוסקים באוכלוסייה הישראלית השוהה בצפון אמריקה. קהל היעד הייחודי לעשייה החינוכית הם בני הדור השני לירידה, אותם אלה שלא בחרו להיות בגולה מחד, ועומדים על סף החלטה באשר לעתידם, מאידך.

אין לנו ספק, שחובתה הציונית של החברה הישראלית, היא "לטפל" בנתח גדול ומשמעותי בתוכה, לנהל עמו דיאלוג, ולהציע אלטרנטיבה ראויה לגלותם. אין לנו ספק שהציר המרכזי, שעליו יש לבנות את הקשר הזה הוא חינוכי באופיו, והוא אישי, עמוק ותהליכי, העוסק בגיבוש מוסדר ומובנה של זהות אישית - לאומית.

"צבר" אינה תנועה "מיסיונרית". אין אנו מסמנים הצלחות וכישלונות בבחירה אישית כזאת או אחרת. אין אנו מפעילים מדדים שיפוטיים קולקטיביים.  השאיפה היא להיענות לצורך האדיר של בני הנוער לגבש את זהותם, להציע להם ערוצי הידברות רלוונטיים בהתמודדות עם ישראליותם, ולפרוש דרכיה הגשמה מעשיות למימושה.     

נראה לנו, שכך עושים ציונות נכון על סף שנות האלפיים.

 

לפני מספר שנים זועזע הממסד היהודי האמריקאי ממצאי סקר, אשר הצביעו על 52% של נשואי תערובת בקהילה היהודית. דומה שללא פעולה נמרצת להעמקת הזהות הישראלית - יהודית בקרב ילדי הישראלים החיים בצפון אמריקה, נמצא בעוד שנים ספורות (ואולי כבר עתה) ממצאים חמורים בהרבה בקרב הישראלים.

 

פעילות "צבר" בצפון אמריקה, והמגמות שהתפתחו בשנים האחרונות בפעילות זו, מהווים אופציה לילדי הישראלים ותשובה למציאות המורכבת של חייהם בצפון אמריקה.

 

שבטי "צבר"

 

מאז 1977 פועלים בארה"ב שבטי צופים המיועדים לילדי ישראלים. שבטים אלה מאוגדים במסגרת הנקראת "צבר", ומהווה למעשה חלק אינטגרלי של תנועת הצופים בישראל בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות משמעותית בפעילות "צבר" מחד, אל מול התמעטות ומחסור קיצוני במשאבים, מאידך.

 

ייחודיות הפעילות

 

        ·           אוכלוסיית יעד מוגדרת - ילדי הישראלים השוהים בצפון אמריקה בגילאי 10-19.

 

        ·           שימוש בשפה העברית בלבד.

 

        ·           זהות ישראלית אותנטית - תכני תנועת הצופים, מדי התנועה, שימוש בסמלים וטקסים לאומיים - הכל בגוון ישראלי.

 

        ·           מסלול הגשמה לבוגרי התנועה - חזרה לישראל וגיוס לצבא (ראה להלן "גרעין צבר").

 

מטרות הפעילות

 

מסגרת חינוכית פעילה לבני ישראלים לשם חיזוק הזהות הישראלית - יהודית וציונית, שמירת קשר עם התרבות הישראלית - ציונית ומדינת ישראל, ומתן כלים לחניכי השכבה הבוגרת להתמודדות עם שאלת חזרתם ארצה.

 

להלן רשימת השבטים הפעילים:

 

        ·           טורונטו.

 

        ·           בוסטון.

 

        ·           ניו יורק.

 

        ·           ניו ג'רזי.

 

        ·           וושינגטון.

 

        ·           מיאמי.

 

        ·           סאן פרנסיסקו.

 

        ·           לוס אנג'לס.

 

        ·           פתיחה צפויה - אטלנטה, פילדלפיה.

 

בסה"כ פועלים כ - 1,200 חניכים במסגרת 8 שבטי צופים.

בשנים האחרונות התקבלו פניות רבות לפתיחת שבטים חדשים, פניות אלו נענו בשלילה כתוצאה מחוסר משאבים.

 

הפעלת המערכת התנועתית

 

התנועה מופעלת ע"י מרכז הנהגת "צבר" בניו-יורק. בהנהגה, מלבד השליח המרכזי, מאוישת משרת רכזת הדרכה (שליחון), שאחראית למעשה על ההפעלה השוטפת של "צבר", התכנים החינוכיים, ליווי השבטים ופרוייקטים שונים ברמת ההנהגה (הכשרת צוות בוגר, סמינרים, פיתוח מנהיגות צעירה בתנועה, סמינר שכבה בוגרת ועוד).

בכל שבט מאותרים שני סטודנטים ישראלים בעלי רקע וניסיון בהדרכה, המהווים את הצוות הבוגר של ההנהגה, ואחראים על הפעלת השבטים - ארגונית וחינוכית.

 

הגשמה בהנהגת "צבר" - גרעין העלייה

 

שאלת ההגשמה בתנועת נוער ציונית הנה שאלה מהותית אשר מרבים להתלבט ולהתחבט בה, ומתחנכים לאורה. שאלות מרכזיות בהקשר זה הן: מהי הגשמה? מהי חלוציות? האם מושגים של הגשמה של ראשית המאה דומה ל"הגשמה" של סוף המאה? שאלות אלה, שאין מנוס מלהתמודד אתן, מקבלות משמעות בעלת ממד מיוחד בקרב חניכי "צבר" בארה"ב.

 

שאלת החזרה לישראל והגיוס לצה"ל הנה פרשת דרכים מרכזית בחיי נער ישראלי, החי עם משפחתו מחוץ לגבולות המדינה. זוהי צומת מרכזית אשר תכריע את שאלת זהותו היהודית ישראלית. לעתים אפשר לראות בכך את ה"תחנה האחרונה" בה ניתן לשמר את זהותו של הנער כישראלי.

 

זוהי הפעם הראשונה בה נדרש הנער להכריע בשאלת המקום בו הוא צריך ורוצה לחיות (שכן בעבר קבלו הוריו את ההחלטה והוא לא בהכרח היה שותף לה). נער אשר בחר בגולה עשה את הצעד הראשון בדרך להתבוללות - אם לא שלו - הרי של ילדיו.

 

במסגרת רעיון ההגשמה התגבש בהנהגת "צבר" גרעין עליה.

 

גרעין העלייה של הנהגת צופי "צבר" הנו התארגנות של בני ישראלים השוהים בצפון אמריקה וקנדה בגילאי 18-19, לחזרה ארצה לשרות צבאי. מטרתו של הגרעין - יצירת מסגרת תומכת לקבלת החלטה לעלות ארצה ולהשתלבות בחיי קיבוץ, שירות צבאי, ובחברה הישראלית בכללה.

כדי לגבש גרעין שיענה על הציפיות, נבנה תהליך חינוכי ארוך, שתחילתו כבר בארה"ב וסיומו עם קליטת חברי הגרעין בארץ בתום השירות הצבאי.

 

להלן השלבים:

 

1. הכנה בארה"ב - ההכנה כוללת ארבעה סמינרים שנערכים במהלך השנה. במהלכם מתגבשת הקבוצה שחוזרת ארצה. בסמינרים (וביניהם) מתקיימת התמודדות אישית וקבוצתית עם קשיים והתלבטויות הכרוכים בתהליך החזרה, וכן ניתן מידע לגבי הגיוס לצה"ל, החיים בקיבוץ, אופן הקליטה בישראל ועוד.

 

2. שהות ראשונית בארץ (טרום גיוס לצה"ל) - חברי הגרעין מגיעים ארצה במהלך חודש אוגוסט, ושוהים במשך כארבעה חודשים בקיבוץ מאמץ. שהות זו מוקדשת לתכנית חינוכית - היכרות עם המשק בפרט ועם ישראל בכלל - עברה, מציאות עכשווית, חברה ומדינה. בתקופה זו עובדים חברי הגרעין במשק, ועוברים תהליכי מיון ושיבוץ לשירותם הצבאי. בארץ מלווים את הגרעין תנועת הצופים והקיבוץ המאמץ, המנסים ככל הניתן לפשט את ההליכים הבירוקרטים ולרכך את חבלי הקליטה.

 

3. הגיוס לצה"ל - עם הגיוס לצה"ל מסתיימת התכנית החינוכית האינטנסיבית. הגיוס הנו יחידני, וכל חניך מגויס לצה"ל על פי מיון ושיבוץ אישי. במהלך השירות הצבאי מלווה החניך ע"י משפחה מאמצת בקיבוץ, צוות ההדרכה של הגרעין, חברי הגרעין התומכים זה בזה, וע"י קשר רציף עם תנועת הצופים. במהלך השירות נערכים לגרעין סמינרים וימים מיוחדים, המסייעים בהתמודדות עם חיי היום יום בצבא, ומעלים התלבטויות ומחשבות לעתיד.

 

4. השחרור מצה"ל - בעת שחרורו מקבל כל חבר גרעין סיוע וליווי בצעדיו הראשונים: לימודים, עבודה ועוד

 

גרעיני "צבר" בארץ - סקירה:

במסגרת גרעין "צבר" עלו עד כה לארץ בני נוער רבים.

 

גרעין ראשון - שנת 91':

במסגרת גרעין "חזור" הגיעו 17 חניכים שנקלטו בקיבוץ חצרים. ניסיון ראשוני לבנות

מסגרת לחניכים המעונינים לחזור ארצה.

 

גרעין שני - שנת 92':

במסגרת גרעין "אב"א" (אנו באנו ארצה) הגיעו 27 חניכים לקיבוץ נחל עוז.

 

גרעין שלישי - שנת 93':

במסגרת גרעין "אחווה" הגיעו 30 חניכים לקיבוץ נחל עוז.

 

גרעין רביעי - שנת 94':

במסגרת גרעין "לה"ב" (לחזור הביתה ביחד) הגיעו 17 חניכים לקיבוץ גלעד.

 

גרעין חמישי - שנת 95':

במסגרת גרעין "עמית" הגיעו 27 חניכים לקיבוץ גשר הזיו.

 

גרעין שישי - שנת 96':

במסגרת גרעין "גשר" הגיעו 22 חניכים לקיבוץ אשדות יעקב איחוד.

 

גרעין שביעי - שנת 97':

במסגרת גרעין "נחשול" הגיעו 34 חניכים לקיבוץ אשדות יעקב איחוד.

 

גרעין שמיני - לקראת קיץ 98', קיבוץ קולט - עמיעד.

 

תהליך זה הפך את תנועת "צבר" למסגרת של תנועת נוער ציונית מגשימה (אגב, היחידה כיום בצפון אמריקה). דבר זה מחדד את החשיבות החינוכית של קיום המסגרת של "צבר", אך יחד עם זאת יכול להוביל בטווח היותר רחוק לתגובת שרשרת שלילית של הורים וחניכים כאחד. זאת במידה שיהיה פער גדול מדי בין הציפיות בזמן ההכנות, בניית המסגרת החינוכית ושרטוט החזון, לבין המציאות בה יתקלו חברי הגרעין בארץ.

לפיכך, אנו מחויבים לבניית מערכת תומכת משמעותית, אשר תדאג להכנה מתאימה, ותמשיך את הטיפול והליווי בארץ עד לשלב הגיוס לצה"ל, ובדגש רב יותר לאחריו.

לשם כך הוקמה בתנועת הצופים ועדה מלווה המורכבת בעיקר ממדריכי גרעינים לשעבר, שמלווה את תהליך הקליטה של הגרעינים. בנוסף, הוקצתה חצי משרה לטיפול שוטף ויצירת קשר עם כל הרשויות והגורמים השותפים לפרוייקט.

 

תכנית "חץ וקשת"

 

תכנית קיץ משותפת לתנועת הצופים, מחלקת הנוער והחלוץ, משרד הביטחון - אגף הנוער והנח"ל, ומפקד קצין חינוך ראשי. אוכלוסיית היעד לתכנית הם בני ישראלים בגילאי 15-18, החיים מחוץ לגבולות המדינה (בעיקר צפון אמריקה וקנדה).

אורך התכנית כחמישה שבועות.

 

ייחודיות התכנית:

 

·        מתבצעת בשיתוף המסגרת הצבאית - בפועל, מופעלת ע"י הגדנ"ע.

·        בנויה על קבוצות מעורבות של ישראלים מישראל וישראלים השוהים בחו"ל.

·        מסלולים נפרדים לדוברי אנגלית ולדוברי עברית.

 

תנועת הצופים, באמצעות המשרד בניו-יורק, אחראית על שיווק התכנית.

בשנה האחרונה נרשמו לתכנית 120 משתתפים מחו"ל.

בשנים האחרונות הפכה תנועת "צבר" לגורם מרכזי ולכתובת למשפחות רבות בכל הקשור להחזרת דור השני של ישראלים אשר הגרו לארה"ב ולקנדה. מעשה ההגשמה הנו מרכז העשייה בפעילות "צבר", ואלם התחושה היא כי חלק גדול מהפוטנציאל לא מתממש כתוצאה מחוסר במשאבים.

בחמש עשרה השנים בהן פועלת התכנית הגיעו לארץ במסגרתה אלפי בני נוער. חלקם חזרו בהמשך לשרת בצבא, וציינו את החוויה המשמעותית שחוו בתכנית כמניע המרכזי לחזור ארצה.                                                

אנו ערים לכך כי בכל שנה, בגרעין העלייה של תנועת הצופים, יש מספר לא מועט של חניכים שרואים ב"חץ וקשת" צעד ראשון בדרכם חזרה ארצה, והקשר הוא ברור.